על הבריאה הקודמת מפי האר"י
(ציטוט מהספר - בסגנונו הארכאי)
האר"י: "לפני ארבעים אלף שנים היה על הארץ מהלך חיים גדול מאוד במאוד. בני-האדם שחיו עליו היו גדולים בידע ומופלגים בתבונת המכשירים. גם בני אלים היו מהלכים בארץ והוסיפו המה את ידיעותיהם. היתה חכמתם כה גדולה, עד כי ידעו את סוד יצירת החיים על בורים, והשתמשו בידע זה לטוב ולרע. ידעו לברוא יצורים ויצירים רבים שונים ומשונים. כך בחשו וערבלו בין כולם והיו משבטים בין חיה לאדם – בגופם ובנשמתם. יוצרים חכמים אלה היו גם מתרברבים זה בזה: למי היצירה המוצלחת יותר. ולא שעו למשמע ולזעקת ברואיהם, כי יצרו אותם לשרתם בלבד ואל נשמתם לא הקשיבו.
עלתה שוועת המשובטים השמימה לאלוקים שלא יכל עוד לשמוע זעקתם וסבלם, לא יכול עוד לראות כיצד נכלאות נשמות בגופים מעוותים ולא יכול עוד לשאת את התרברבות בני האדם על יכולותיהם הגדולות ולא אהב את מקדשי תפארת כליהם ומבניהם העצומים והמפוארים, כאילו אין אלוקים בורא.
אז הכריז באון: 'איני רוצה בזאת, לא לזאת פיללתי ולא בזאת חפצתי! חכמתם אמנם גדולה וידיעותיהם רבות ועצומות - אך לוקה הוא הרגש! ולמען יגבר ויצמח רגש שונה, חדש – של כולם: המשבטים והמשובטים, היוצרים והסובלים, הגיע הזמן לשינוי!'
לכן כינס מועצת חכמים במרומים שתכננו בקפידה את כל מעשה השינוי. וזה אשר הוחלט: 'השינוי הגדול, צריך לבוא מן הבסיס של כל אדמת ארץ ויושביה. לכן ראשית, יש להשאיר יסוד קטן מכל אשר יצווה אותנו האל, למען יהוו החומר להתחלה חדשה. שנית, יש למלא את הארץ במים כה רבים שיכלו את כל אשר מחיים עליה.'
רק אז יצאו שלחיו הדואגים למימוש וביצוע החלטתם: באו מלאכים, אשר צררו ואגדו בצרור גדול את כל הנשמות: הגדולות והקטנות, הסובלות והמסבלות וכל כולן עברו ערבול וצמיחה והתהוות מחודשת.
אחרי שקלו המים מעל הארץ, חזרו הנשמות המעורבלות והמחודשות: כל אחת בזמנה המתאים, לבני אדם חדשים, אחרים שברא אלוקינו בעזרת שליחיו החכמים. גם נשמות החיות השתנו וכך כל נשמת הארץ שנה שונתה לה. מאז ועד היום הזה, חלים שינויים הזורמים עם כל מהלך חיים, מדי יום ביומו משתנים הם: טיפין, טיפין – זעיר, זעיר והנה לכם בריאה מחודשת...."
